עברת, או אולי עברת עבירה
מרבית האנשים לא חושבים צלול לאחר שעברו עבירה או היו מעורבים במעשה עבירה, או סתם הופללו על ידי מי שביצע עבירה. הכובע בוער להם על הראש, הם מסתבכים ברגשי אשמה ופחד, וכתוצאה מזה מתנהגים כמו בת יענה -טומנים ראשם בחול וחושבים שאף אחד לא רואה אותם. הראיות מצטברות, החקירה מתקדמת ויום אחד הם מוצאים עצמם מוזמנים לחקירה, ואף עצורים. כתב האישום כבר מגולל את הסיפור שלהם הישר לבית הסוהר.
לא פעם רק נדמה לך שעברת עבירה ורגשי אשמה מציקים לך וגורמים לך להודות אף בעבירה חמורה יותר, כאשר במציאות לא עברת שום עבירה, ובדיקה קלה תוכיח את חפותך. דוגמה מהזמן האחרון הינה נהג משאית, שמסר עדות כי פגע במכונית פרטית שנעמדה במסלולו והוא לא הבחין בה קודם. כיוון שהנהג לא הצליח להסביר, אפילו לעצמו, כיצד קרה דבר כזה, שכן הוא נסע באיטיות ובתשומת לב מלאה, הוא מסר עדות מוגזמת שסיבכה אותו בעבירת הריגה, ואכן הורשע בהריגה!
במציאות, מה שקרה הוא שרכב שבא ממול פגע במכונית הפרטית קודם לכן והדף אותה אל מסלולו של נהג המשאית. בגלל תנאי השטח הוא לא הבחין בכך, וחשב שהתאונה נגרמה באשמתו, והרי לך אדם חף מפשע המשוכנע כי ביצע עבירה.
אם ביצעת עבירה, או יש חשש למעורבותך במעשה עבירה, עליך להחליט החלטות גורליות במהירות.
עומדים לפניך שני מסלולים עיקריים: או להכחיש שעברת עבירה או להודות במלוא המעשה או בחלקו ולנסות להפחית את האשמה ואת העונש. אם בחרת במסלול ההכחשה עליך לנסות לאסוף ראיות שתתמוכנה בהכחשה זו, ובמקביל לא להקל על שום גורם לאסוף ראיות הקושרות אותך לביצוע עבירה, במיוחד אם לא ביצעת אותה!
אם בחרת במסלול של הפחתת אשמה, בחרת במסלול של הודאה, חרטה ותיקון תוך ניסיון להגיע לעונש מינימלי, ואולי לאי הרשעה.
בין שני המסלולים יש סתירה. אי אפשר לטעון: לא מכיר את הבחורה וחוץ מזה מה שעשיתי לא היה אונס, אלא יחסים בהסכמה וגם אם מדובר באונס, הרי היא גרמה לי לעשות את זה... צריך להחליט מראש על מסלול התגוננות בהתאם לנסיבות ולנתונים העומדים לרשותך ולרשות הצד שנפגע או עדים אחרים. אין זה סוד שלעיתים מורשעים חפים מפשע על יסוד "ראיות מוצקות" הנאספות נגדם, לכן אין די בידיעתך את העובדות - עליך לבחון היטב מה אומרות הראיות. ברור, איפוא, כי ההשקעה המחשבתית בבחירת מסלול ההגנה שלך היא קריטית לעתידך ולחופש שלך...
מרבית האנשים שעברו עבירה, או מואשמים בכך שעברו עבירה, אומרים לעצמם, אמנם עברתי עבירה, אמנםהראיות מצביעות על כך שעברתי עבירה, אבל איש לא יודע. אחכה עד שיתפסו אותי, אנסה להבין מה הצד השני יודע ואז אחליט באיזה מסלול ללכת. במקרים רבים המתנה כזאת היא הרת אסון, שכן הזמן החולף חוסם בפניך אפשרויות רבות, ובסופו של דבר המצב יכתיב לך את מסלול ההגנה. האופציה לבחור בעצמך, במקום שהזמן והנסיבות יכתיבו לך - היא שתקבע את גורלך. לכן שיקול הדעת הרציני וגורם המהירות הם שני תנאים הכרחיים להצלתך - עליך להתמודד עם המצב מייד לאחר שעברת עבירה, או נחשדת בה כתוצאה מהפללה.
משה, שנהג ברכב, פצע הולך רגל, נבהל וברח מהמקום. הוא לא ידע שעל הפקרה לאחר פגיעה מקבלים עונש גדול בהרבה מאשר על עצם הפגיעה. בריחה מסתיימת לרוב בבית סוהר. הוא מיהר לצלצל לעורך דינו, והייעוץ הציל אותו. לשאלות עורך הדין סיפר משה, שהתאונה התרחשה על יד כפר ערבי, והנפגע היה כנראה ממוצא ערבי. אנשים רבים מבני היישוב נאספו סביבו. הסבר הגיוני לבריחה היה, איפוא, כי משה פחד שיהרגו אותו, ולכן לא עצר במקום התאונה, אבל הוא שינה את כיוון נסיעתו, והיה בדרכו לתחנת המשטרה הקרובה, לדווח על התאונה. המשטרה עצרה אותו קודם - הוא פשוט לא הספיק להגיע לתחנת המשטרה. אי אפשר היה לשלול את גירסתו, ולכן הוא לא הואשם בהפקרה לאחר פגיעה. ברור כי משה עבר עבירה, לכאורה, בעצם העובדה שלא עצר במקום. לחזור לא יכול היה, שכן זה לא היה מבטל את ההפקרה, אך מרגע שהבין שאם יתעלם ויטמון את ראשו בחול - מצבו יוחמר - קיבל החלטה במהירות. אין ספק כי הוא פעל בתבונה כשהחליט לברר את האפשרויות העומדות לרשותו מייד לאחר קרות העבירה.
מה שעורך דינו עשה - לאחר בירור העובדות הרלוונטיות והנסיבות הספציפיות של אותו מקרה - הוא הציע למשה מסלול של הפחתת האשמה. הוא כיוון את משה למסלול של הודאה באשמה ומזעור הנזקים. משה טעה לחשוב שהעבירה המשמעותית היא הפגיעה. עורך הדין הבהיר לו שההפקרה היא העבירה החמורה, ואותה כדאי לתקן, וגם הסביר לו מה לעשות כדי למזער ככל האפשר את הנזק שגרם לעצמו כתוצאה מחוסר הידיעה.
באיזה מסלול כדאי לך לבחור? בכל מסלול יש סיכונים וסיכויים, ולכן צריך לשקול בזהירות, מה הם הסיכויים והסיכונים של הגירסה שלך - מהי הלכידות הפנימית (קוהרנטיות) שלה, מה הסיכון שיש למישהו ראיה סותרת, מה הם סיכויי המשטרה לאסוף ראיות טובות נגדך ומה הם הנזקים שייגרמו לך אם תופרך גירסתך.
ההבדל בין מי שעבר עבירה ראשונה, ואין לו עבר פלילי, ובין מי שנרשמו כבר עבירות רבות לחובתו - הוא הבדל עצום. לאדם שעבר עבירה ראשונה כדאי בדרך כלל להודות במעשהו, במסגרת עיסקת טיעון, ולא להוסיף חטא על פשע. אם עיסקת הטיעון תיבנה כהלכה, ותוצג לבית המשפט בצורה מקצועית, רוב הסיכויים שיפנו אותך למסלול של תיקון, באמצעות קצין מבחן. הכנה טובה למסלול זה תביא אותך לעונש מינימלי, בנסיבות, ואולי אף לאי הרשעה. לעומת זאת, אם מאחוריך עבר עשיר, מסלול התיקון כמעט חסום בפניך, וכמעט אין לך מה להפסיד ולכן כדאי לך, לא פעם, לקחת את הסיכון שבמסלול ההכחשה, הגם שברור שהוא אינו חוקי, ויש בו משום הוספת חטא על פשע. מצב עניינים זה אינו נכון בכל המקרים, שכן לפעמים אפשר לעזור לך לשכנע את בית המשפט כי סוף כל סוף "נפל לך האסימון", ואכן זו עבירתך האחרונה!
בכל מקרה עליך להחליט מייד!
בחלוף הזמן מסלול ההודאה הולך ונמוג, ואין לך ברירה אלא להיגרר בעל כורחך לגירסת ההכחשה. בדוגמה של הפקרה אחרי פגיעה, שהצגנו לעיל, משה לא יכול היה להגיע כעבור 3 ימים לתחנת המשטרה ולהגיד: "נבהלתי לכן לא עצרתי, אבל התכוונתי להודות במעשה", כי אז מייד תישאל השאלה: "איפה היית עד עכשיו?"
ידוע לך בוודאי כי החיים הם לא סרט בשחור לבן. שני המסלולים צוירו לפניך אך לצורך המחשה, ועל מנת להקל עליך את תפיסת העניין. לפעמים עוברי עבירה הולכים על מסלול ההכחשה, אך כדי לייצר לתביעה קושי ראייתי, כשהמטרה היא להגיע לעמדת כוח על מנת להשיג עיסקת טיעון נוחה. יש עוד ואריאציות רבות - שכן אין הסבר פשוט לבעיה מסובכת. אם הסתבכת בשאלות אלו, אין לך מנוס אלא להתייעץ עם עורך דין רציני, הבקיא בפלילים ובשילוב מערכות ("אינטגרציה" בשפה המקצועית), שיבנה יחד איתך את הפתרון הנכון למקרה שלך.
שיקלול הסיכונים מול הסיכויים ובחירת המסלול הנכון זו השורה התחתונה שעליכם להרכיב, ולכן חשוב שיהיה זה עורך דין המכיר את המערכת ויודע מתי יש סיכוי שיתנו לך צ'אנס ויחשבו שאפשר לשקם אותך, ומתי כיוון זה עלול להיות חסום בפניך. לא מומלץ לך לנסות להחליט לבד, שכן סביר שאין לך את המומחיות הדרושה לחישוב ואיזון כל הנתונים הלרוונטיים, ויתכן מאוד שבגלל סערת הרגשות שפוקדת אותך, נטיית ליבך תגבר, לא פעם, על שיקולי ההגיון. לסיכום, אנשים שלא מכירים את החוק והפסיקה נוטים לפחד ולפעול מהבטן. רק עורך דין רציני, מיומן ובקיא בתחום, יוכל להציג בפניך את דרך ההגיון: הוא יסביר לך את האפשרויות, ישקלל עבורך את הסיכונים מול הסיכויים וימליץ בפניך באיזה מסלול לבחור. במסלול ההכחשה הוא אף יצטרך להציג בפניך מלאכת תשבץ סבוכה ומתוחכמת, שדורשת הרבה ידע ויצירתיות, כדי לעזור לך לבחון האם גירסתך אכן מהימנה וסבירה ובלתי ניתנת לסתירה בראיות שהמשטרה, ו/או גורמים אחרים, עלולים להחזיק בידיהם.
